החלטה בתיק סע"ש - 35057-12-12

לאיזו ערכאה נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה דנן? זוהי השאלה המונחת להכרעתי.

1.         עסקינן בתובענות של 7 עובדים לשעבר בנתבעת, לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתם ומסיומה. התובענות אוחדו לדיון בפניי, בהחלטת סגנית הנשיא, השופטת א. קציר מיום 12.3.13.

2.         במסגרת דיון מוקדם שהתקיים ביום 12.3.13, ותוך כדי בירור הסוגיות הנדרשות, הסתבר כי אף שמשרדי הנתבעת ממוקמים בקרית אתא, הרי שלמעשה מדובר בחברה שאין לה מפעל, והיא מבצעת עבודות קבלניות אצל לקוחות שונים, כאשר כל התובעים עבדו משך כל תקופת עבודתם באשדוד. התובעים הינם תושבי נצרת ולצורך עבודתם התגוררו משך שבוע העבודה באשדוד.

3.         לפיכך, ביקשה הנתבעת להעביר התביעה לבית הדין המוסמך לדון בה, בבאר שבע.

4.         תביעת התובעים הינה מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. על פי תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מקום השיפוט בתובענה כאמור הוא " בית הדין האזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נשוא התובענה או שבאיזור שיפוטו בוצעה העבודה".

5.         במקרה הנדון, אין חולק כי מקום ביצוע העבודה הינו באשדוד, המצויה בתחום הסמכות המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

6.         התובעים לא הציגו בפנינו כל זיקה לשטח השיפוט של בית הדין זה, למעט מקום מגוריהם, שאינו רלוונטי כשלעצמו ומשרדי הנתבעת, אשר לא היוו מבחינתם את בסיס העבודה ולמעשה לא היתה להם כל זיקה למשרדים אלו.

7.         נתנו דעתנו לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, ביחס לתקנה הנדונה ולפיה:

" בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין  המונחים "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/3-106 שילוח חברה לביטוח בע"מ - יוסף אנייס פד"ע כח' 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-24 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ פד"ע כג' 300, 302 )".

עע 143/09 אנטון נומיקוב - רשת בטחון (1993) בע"מ, מיום 24.3.2009 (להלן - עניין נומיקוב).

            עוד נפסק באותו עניין כי, " את המונח "מקום העבודה" ניתן לפרש גם כמרכז מפעלו של המעביד, או כמקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק" , כאשר בית הדין הארצי ייחס משמעות לאפשרות של העובד לבחור בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", לפי נוחותו.

8.         אלא שההכרעה בעניין נומיקוב, לפי משרדיו הרשומים של המעסיק, נעשתה מחמת שלא היה חולק ביחס לכך שהתובע היה מגיע למשרדים הרשומים בתחילת יום עבודה וכי חלק ניכר מעבודתו בוצע באותו אזור. על יסוד צירוף הנסיבות, הוכרע שם כפי שהוכרע, תוך שבית הדין הארצי הבהיר במפורש, שאין בפסיקתו משום שינוי ההלכה הנוהגת.

9.         לעומת זאת, במקרה שלפני, משאין חולק כי התובעים עבדו אך ורק באשדוד, משך כל תקופת עבודתם וכי למשרדיה הרשומים של הנתבעת לא היתה משמעות עבורם, ספק אם כלל ביקרו שם מהלך תקופת עבודתם, הרי שמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה - חד הם (וראה: דב"ע נה/3-106 שילוח חברה לביטוח בע"מ - יוסף אנייס, פד"ע כח 237, בסע' 6 (1995)) ולפיכך, הסמכות המקומית לדון בתובענות דנן נתונה לבית הדין בבאר שבע.

10.       אינני מוצאת לנכון לחייב התובעים בהוצאות, נוכח העובדה שהנתבעת עצמה לא העלתה את בקשתה קודם לדיון שני שהתקיים בעניין זה, כאשר הבסיס העובדתי לבקשה היה בידיעתה כל העת.

11.       סוף דבר - על מנת לקיים סמכות מקומית - אני מורה כי התובענות המאוחדות תועברנה להמשך דיון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: